איפה להיפגש בדייט ראשון? הפסיכולוגיה מאחורי בחירת המקום ומה זה משדר עליכם

יש משהו מעניין במקומות שאנחנו בוחרים להיפגש בהם.

יש מי שירצה מסעדה טובה, שולחן פינתי ושקט, יין ושיחה של כמה שעות. יש מי שיעדיף בר חשוך עם מוזיקה, קצת אלכוהול ואווירה שמאפשרת להתקרב בלי לדבר יותר מדי. ויש את אלה שבכלל יעדיפו הליכה על הים, קפה קטן או מקום שאפשר פשוט להיות בו בלי כל הטקס מסביב. וזה לא רק עניין של טעם.

המקום שאנחנו בוחרים לדייט משפיע מאוד על מה שקורה בינינו.

מסעדה מול בר: הדינמיקה הבלתי נראית של המרחב

במסעדה, למשל, אנחנו כמעט "נאלצים" לדבר ולהסתכל אחד על השנייה. יושבים אחד מול השנייה, אין יותר מדי לאן לברוח והשיחה מקבלת את מרכז הבמה. גם לא "נעים" להיות עם הנייד מול הפנים.

בבר או במסיבה לעומת זאת, הרבה מהתקשורת עוברת דרך הגוף – מבטים, קרבה, מגע ואנרגיה. כי פחות שומעים יותר מתקרבים.. נעים לפי צלילים, הרגל זזה מפה לשם בקצב של מוסיקה.

אבל.. לפעמים דווקא מקום פשוט עושה את העבודה הכי טובה.

הליכה ברחוב, ישיבה מול הים או קפה שכונתי יכולים להוריד את כל הרעש של "הדייט" ולאפשר לראות מי באמת נמצא מולנו.

כי בסופו של דבר, מקום טוב לא הופך דייט גרוע לדייט טוב. אבל הוא בהחלט יכול ליצור תנאים שבהם שני אנשים מרגישים מספיק בנוח כדי להוריד קצת מגננות.

השאלה שחייבים לשאול לפני שבוחרים מקום

ואולי זאת בכלל השאלה שצריך לשאול לפני שבוחרים לאן לצאת: לא "מה המקום הכי שווה?" בשביל איזה שופוני או מה לספר לחברה אחר כך – אלא: איזה סוג של מפגש אני רוצה ליצור כאן?

כי לפעמים אנחנו לא זוכרים בכלל מה הזמנו או איזה שיר התנגן ברקע. אנחנו זוכרים איך הרגשנו ליד האדם שישב מולנו.

אז, לשם מה התכנסנו פה היום? זו שאלה שבהחלט צריך לשאול. והקטע הוא שלפעמים אנחנו משקיעים יותר מדי מחשבה ב"איפה נפגשים", במקום לחשוב עם מי אנחנו נפגשים.

כי תפאורה יכולה להיות מושלמת, השולחן יכול להיות עם נרות, המוזיקה בדיוק בווליום הנכון והאוכל ברמה הכי גבוהה שיש – אבל אם אין שם חיבור אמיתי, כל זה לא שווה הרבה.

יש מקומות שפותחים אותנו ויש מקומות שדווקא גורמים לנו לשחק תפקיד. להתלבש אחרת, לדבר אחרת, לנסות להרשים קצת יותר מדי. ואולי דווקא בדייט טוב לא צריך כל כך הרבה תפאורה.